לחיות עם הטראומה, ולא את הטראומה: על אומץ, גבריות ואיכות חיים

לפני כמה חודשים פורסם סרטון בו אודי כגן מספר בצורה פתוחה, מצחיקה, כואבת ומרתקת על היותו הלום קרב. למרות שהסיפור מוכר למי שביקר בהופעותיו בשנים האחרונות, הדהודה של העדות הזו ברשתות החברתיות אינו מקרי. הוא מעניק תוקף (וולידציה) למצב נפשי מורכב שמלווה רבים מאיתנו במשך שנים, ונותן קול לאלו שעדיין חיים בתוך "ארון הטראומה".

טראומה היא דבר חמקמק
פוסט-טראומה (PTSD) אינה פועלת לפי לוח זמנים קבוע. יש מי שיפגשו בה מיד לאחר האירוע, ויש מי שהממדים המלאים שלה יתגלו רק כעבור שנים, כשהשקט לכאורה מאפשר למגננות לרדת והסימפטומים הופכים כרוניים (Shalev et al., 2017).
בחברה שלנו, גברים נוטים לעיתים קרובות להכחיש את הפגיעה. הלחץ החברתי להיות "הסלע האיתן", חזק וקשוח, יוצר תפיסה מוטעית לפיה הכרה בכאב נפשי היא סימן לחולשה או לכישלון. אך האמת היא הפוכה: נדרש אומץ עילאי כדי להישיר מבט אל הפצע ולפנות לטיפול מותאם (Steenkamp et al., 2020).

"הפציעה המוסרית": מעבר לסכנת חיים
נקודה כואבת במיוחד בטראומה משירות צבאי היא מה שאנו מכנים "פציעה מוסרית" (Moral Injury). זהו הקושי לעכל מעשים שנעשו בזמן אמת – גם אם היו הכרחיים להצלת חיים.
הידיעה ש"הרגתי מישהו" יוצרת דיסוננס עמוק בין הערכים שעליהם גדלנו לבין המציאות שנכפתה עלינו בשדה הקרב (Litz et al., 2016). זוהי אשמה כפולה: אשמה על המעשה עצמו מול האמונה העצמית, ואשמה על כך שאנו בכלל מרגישים רע על משהו שהיינו "חייבים" לעשות. מחקרים שנערכו על לוחמי צה"ל מראים כי לקונפליקט הזה יש השפעה עמוקה על תחושת הערך העצמי והיכולת לסלוח לעצמנו (Zerach & Levi-Belz, 2018).

איך זה נראה בפועל?
הסימפטומים של פוסט-טראומה הם הדרך של הנפש לאותת שהיא עדיין בעיצומו של עיבוד האירוע. לפי המדריך העדכני ביותר לאבחון
(DSM-5-TR, 2022), אנו מחלקים אותם לארבע קבוצות עיקריות (American Psychiatric Association, 2022):

1. מחשבות חודרניות: זיכרונות ש"מתפרצים" ללא הזמנה, סיוטים או תחושות מצוקה קשות בעקבות זיכרון האירוע.

2. הימנעות: מאמץ כביר להתרחק ממקומות, אנשים, שיחות או מחשבות שעלולים להציף את הטראומה.

3. שינויים בעולם הרגשי והקוגניטיבי: תחושת נתק וקהות מהסביבה, קושי להרגיש שמחה, ומחשבות שליליות על העצמי ועל העולם.

עוררות יתר: דריכות תמידית, קשיי שינה, עצבנות, התפרצויות כעס ותגובת בהלה מוגזמת."

במקרים של חשיפה ממושכת ומתמשכת לאירועים טראומטיים, אנו פוגשים לעיתים מצב המכונה טראומה מורכבת (Complex-PTSD). מצב זה כולל, בנוסף לסימפטומים שצוינו, גם קשיים משמעותיים בוויסות רגשי, פגיעה בזהות העצמית וקשיים במערכות יחסים. נושא זה מצריך התייחסות רחבה ומענה מעמיק יותר, שבו אדון במאמרים נפרדים באתר.
 
האם אפשר אחרת?
כפי שאודי כגן היטיב לומר – פוסט-טראומה היא לא סלמונלה, היא לא עוברת תוך יומיים. הגוף והמוח "רושמים" את הטראומה בדרכים פיזיולוגיות עמוקות (ואן דר קולק, 2021). אי אפשר למחוק את העבר, אבל בהחלט אפשר ללמוד לחיות איתו הרבה יותר טוב.
לפעמים הטראומה תשכב קטנה בחושך, ולפעמים היא תהיה כל מה שניתן לראות ולהרגיש. ההכרה בכך מפחידה, אך רק לאחר מכן אפשר ללמוד לחיות לצד הטראומה, מבלי שהיא תנהל את חיינו. אם אתם מזהים את עצמכם במילים הללו, דעו שאינכם חייבים לשאת את המשא הזה לבד. פנייה לעזרה היא לא כניעה – היא היציאה למסע לעבר חיים טובים וראויים יותר.
אני כאן כדי ללוות אתכם בתהליך העיבוד והחזרה לשליטה על סיפור חייכם. מוזמנים ליצור איתי קשר.

מקורות וקריאה נוספת
 

• ואן דר קולק, ב. (2021). נרשם בגוף: מוח, נפש וגוף בתהליך החלמה מטראומה. הוצאת פרדס.

• American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed., text rev.). Washington, DC..

• Litz, B. T., et al. (2016). Moral Injury after gray-zone ethical dilemmas. Clinical Psychological Science.

• Shalev, A. Y., et al. (2017). Post-traumatic stress disorder. New England Journal of Medicine.

• Steenkamp, M. M., et al. (2020). Psychotherapy for Military-Related PTSD: A Review of Outcomes and Challenges. Journal of Traumatic Stress.

• Zerach, G., & Levi-Belz, Y. (2018). Moral injury, self-forgiveness, and suicidality among Israeli combat veterans. Journal of Traumatic Stress.